תכנית גדס
תוכנית גדס נכתבה בהשפעתו ומתוך ראית עולמו של מאיר דיזנגוף שראה את תל אביב כמרכז מטרופולינים גדול. מתוך ראיית עולמו הכלכלית היו לדיזנכוף חשובים הצירים צפון דרום של תל אביב ושמירה על החוף כמקור לפריחה כלכלית תיירותית. כפי שנראה כל אלו מהווים אבני יסוד בתוכניתו של סיר פרופ' פטריק גדס שהוגשה ב 1925. המתכנן הסקוטי הנודע הוזמן על ידי ראש העיר דיזנגוף בכדי לתכנן את השטח שבין רחוב בוגרשוב ונחל הירקון בצפון, חוף הים במערב, ורחוב איבן גבירול (של היום) במזרח. בדו."ח שהגיש התייחס גדס למצב העיר כפי שמצא אותה, אך המליץ גם על מגמות תכנון לשטח התוכנית עצמה.
בפרק 2 "המזרח בתל אביב" הוא התייחס למצב הקיים: "כאן יש לבחון אפשרות להקמת מזח בתל אביב". הרעיון לבנותו במקום הנוכחי של הקזינו שגוי מטעמים רבים של תכנון עירוני, (האם יוקם הנמל במקום הקזינו) אזור בתי המרחץ ו'שיאו' של רחוב אלנבי יהפכו לנמל ולאזור מחסנים. המרכז העירוני הנוכחי על בתיו ההדורים ואזור החוף שנועד לנופשים ומטיילים יחסל למעשה והוא אינו מתאים להסבה למרכז עסקי מסחרי ...אין שיעור לנזק שבחיסול המרכז העירוני הקיים. הייתי מציע לבנות את המזח של יפו תל אביב בנמל יפו הנוכחי... מיקום המזח בנמל יפו יצור ציר תחבורה לאורך החוף אשר יתחבר עם הכביש הקיים ומערכת הרחובות הנוכחים של תל אביב ועם יפו לכוון מזרח ודרום. אפשרות נוספת
4
לבניית מזח בתל אביב היא 600 מטר דרומית לרחבת הקזינו לעומק של 200 מטר. זהו אזור דל במבנים...".
פרק 4.5 של הדו"ח "תל אביב כעיר ישנה - תכנון לעתיד נכתב: "מן הראוי לפנות כעת אל תכנונה העתידי כעיר חדשה אשר מבחינות רבות מנוגד לעקרונות שהנחו את בוני העיר עד היום...רחובות רבים מידי מגיעים אל הים דרומה מרחוב אלנבי... תכנון טוב יותר היה מקנה חזית ים רחבה יותר ותוצאות רווחיות יותר". גדס הדגיש והמשיך את כוון ההתפתחות צפונה: "תוואי ההתפתחות הטבעי והמעשי של הרי נמל וערים השוכנות ליד הים ולאורך קו החוף הוא מהיר הוא מהיר בהרבה מפיתוחם פנימה אל תוך היבשה... מכאן טבעי ומתברקש כי צירי תחבורה עירוניים ומעבר לכך רכבת פרברים יוצמדו אל תוואי פיתוח זה" (גור, 1991).
פרק 4.3 'תכנון כלכלי נדרש לתל אביב החדשה' עוסק גדס בדרכים ראשיות ומשניות, מציע שבילי ורדים וגפנים ומתווה "קווים כללים לקראת התפתחות העיר צפונה": "פיתוחה של תל אביב היה עד כה מוגבל בדומה להרבה ערים בעולם אשר נבנו לפני שקמו התפיסות המודרניות של תכנון עירוני... מן הראוי להתייחס לשני נתונים גיאוגרפים מרכזיים: 1. בתהליך גידולה של העיר בשנים 1909 - 1925 נמתחו כבישים וצירי תעבורה לכיוון צפון ודרום... פריסת צירי תחבורה ראשיים בתוואי זה חיוניים נוכח פיתוח בכיוון צפון - דרום. 2. בצירי התנועה מזרח- מערב פונים הבתים לכיוון דרום-צפון אלו חשופים לקרינה גבוהה של חום במשך שעות היום וכמעט שלא זוכים למשב רוח ים מערבית. לעומתם, הבתים השוכנים בציר הדרום ?צפון חשופים פחות לחום ולשמש, נהנים מרוח מים מרעננת, ואינם סובלים מאבק".
"תהליך ההחייאה של השפה העברית הקלאסית לספה מדוברת הוא ללא כל ספק שיבה אל מקורותיו המזרחיות של העם היהודי, תהליך שהארכיטקטורה המקומית מן הראוי שתאמץ כנדבך נוסף בשיבה אל מסורת עתיקה יומין זו".
"אין עיר מודרנית בעולם שהוקמה בפרק אדיר כל כך של אידיאליזם חברתי ותקוות נשגבות כדוגמת העיר תל אביב... אך חולשתו של כל אידיאליזם אנושי הוא בכניעה עם הזמן לפיתוי של ביטוי מילולי אינטלקטואלי, בעוד מימושו המעשי מוצא ביטוי דל וחלקי בלבד... אין פיסת ארץ חדורת אמונה כמו פלסטינה. הפסוק המקראי 'איש תחת גפנו ותאנתו' הוא תמצית האידיאל המקראי והציוני חלוצי כאחד ולהופכו למציאות הוא מן המשימות הקלות והמהירות ביותר... מתפקידה של אגודת הגינון המקומית למסד ולממש את היותה של תל אביב בראש ובראשונה עיר גנים... מגעי החברה מוכחים היום את הקשר המובהק מבין חכמת הגן והפרי, בעיקר גידול מטעי הזית, לבין השאיפה לשלום. האין זה טבעי כי העם האינטרנציונאלי מכל עמי העולם, העם אשר קידש את ערך השלום במשך אלפיים שנה יקיים אידיאל זה החכה למעשה מעין 'אור לגויים' בעירו המתחדשת"?".
פוקס אריאל
